מאמרים

​סקירה לטכניקת טיפול - דיקור יבש (Dry Needling)

 מאת תומר טביב רבינוביץ, פיזיותרפיסט - B.P.T  כאב שריר שלד הוא תופעה שכיחה ביותר של כאב כרוני.כאב שריר שלד הנפוץ ביותר הוא כאב myofascial או כאב שמופיע מנקודות קשיחות הנמצאות על סיבי שריר מתוחים / "קשיחים" שנקראות myofascial trigger points (MTrP).נקודות MTrP מאופיינות ע"י מספר תסמינים: כיווץ מקומי כתגובה למישוש הסיבים במאונך או בלחץ.כאב שמושלך לאזורי השלכה עפ"י מפת MTrP.הגבלה וטווח תנועה במפרק שקשור לשריר החשוד.חולשה שלא נגרמת מסיבה ניורולוגית.1     דיקור יבש – התערבות טיפולית המבוצעת ע"י פיזיותרפיסט או רופא שעברו הכשרה לשיטה. בשיטה זו מחדירים מחט דקה לתוך רקמה רכה פגועה, על מנת להפחית כאב, להביא לריפוי דלקת ולשפר מרכיבים כמו טווח תנועה ושליטה מוטורית. אחת האינדיקציות העיקריות לשימוש בשיטה זו היאMTrP  הקשורה באופן ישיר ליצירה ולשמירה של מעגל הכאב.2  כיצד השיטה פותחה ? בעבר וגם כיום רופאים מטפלים בכאב שריר שלד ע"י הזרקת חומר מאלחש למקום. למאלחשים יש זמן תפוגה ידוע והמטפלים שמו לב כי להזרקה יש השפעה ארוכה יותר מזמן התפוגה של החומר. כך עלה הרעיון לבצע דקירה ללא שום חומר,  ולבדוק האם ההשפעה הפיזיולוגית נבעה מהדקירה בלבד או מהמאלחש, ובמחקר שהשווה זאת לא נמצא הבדל בין ההשפעות שהושגו הדיקור ה"רטוב" (עם מאלחש) ולבין הדיקור היבש (ללא חומר).3   מנגנוני הפעולה של השיטה – ישנם שני מנגנונים עיקריים. האחד, החדרת מחט ל- MTrP הגורמת לתגובה "טוויצ'" (כיווץ), בגלל דה-פולריזציה (עליה) של סיבי השריר המעורבים. התגובה מתבטאת ב"פרכוסים" מקומיים, שלאחר הפסקתם הפעילות החשמלית הספונטנית יורדת, והתפקוד הלקוי יורד באופן משמעותי.השני, דקירת המחט ברקמת הסיבים "הקשיחים" יוצרת מתיחה ושחרור שלהם ומאפשרת זרימת דם טובה יותר. על כך נוסף גירוי מקומי שגורר אחריו הגברת זרימת הדם למקום, וע"י כך פינוי חומרי פסולת והזרמת חומרים חשובים לבריאות הרקמה כמו חמצן ופקטורי גדילה.4   סיכונים עיקריים - כאבים אחרי הדיקור, דימום מקומי, עילפון, פנאומוטורקאס.3לסיכום דיקור יבש זוהי שיטה יעילה לטיפול במגוון בעיות שלד שריר באופן ישיר ואף שחרור עומס ממערכת העצבים הפריפרית באופן עקיף. מלבד הכאב שעשוי להימשך מס' שעות לאחר הדיקור, יתר התופעות המצוינות בסיכונים נמוכים מאוד באופן סטטיסטי . ההקפדה של המטפלים על אמצעי זהירות, בקיאות בידע האנטומי וביצוע ריאיון לכל מטופל מפחיתים מאוד את רמת הסיכון , והופכים את שיטת הטיפול לבטוחה.  רשימת מקורות1. Melzack, R., & Wall, P. D. (1967). Pain mechanisms: a new theory. Survey of Anesthesiology, 11(2), 89-90.‏3. Lee, S. C., & Kim, Y. J. (2014). Intramuscular Stimulation (IMS). In Pain and Treatment. InTech. Kalichman, L., & Vulfsons, S. (2010). Dry needling in the management of musculoskeletal pain. The Journal of the American Board of Family Medicine,23(5), 640-646   

נקעי קרסול

מאת גלעד בן דוד, BPt, פיזיותרפיסט ספורט, מאמן אומנויות לחימה וכושר  נקעים בקרסול מהווים אחוז משמעותי מסך הפציעות בענפי ספורט רבים ושונים. נקע (Sprain)הינו מושג המתאר מתיחה אגרסיבית של רצועות, המביאה לכאבים ונפיחות. נקעים בקרסול מחולקים ל-3 דרגות, כאשר דרגה I מוגדרת כמתיחה ללא קרע מאקרוסקופי, דרגה II מאופיינת בקרע חלקי של אחת מהרצועות הקדמיות-צידיות בקרסול, או של שתיהן, ונקע בדרגה III יכלול קרעים ברצועות הקדמיות והאחוריות. לפני הכל – קצת אנטומיה...הקרסול הינו מבנה, המורכב משלושה מפרקים שונים: המפרק שבין עצמות השוקה והשוקית לעצם ה-Talus (העליונה שבעצמות כף הרגל); המפרק שבין עצם השוקה (Tibia) לעצם השוקית (Fibula) – זהו מפרק בו מתבצעת מעט מאד תנועה; האחרון – מפרק ה-Subtalar – הינו המפרק הנוצר בין עצם ה-Talus, לעצם העקב, היא ה-Calcaneus. המפרקים השונים נתמכים, בין היתר, ע''י רצועות רבות ושונות. שתיים מהן, אשר להן הנטייה הגבוהה ביותר להיפגע, הן ה-ATFL  - רצועה צידית חיצונית, המחברת בין עצמות השוקית וה-Talus בכיוון אופקי ומעט אלכסוני, ואחריה בסדר השכיחות להיפגע, ה-CFL – גם היא רצועה צידית חיצונית, המחברת בין עצמות השוקית והעקב בכיוון יותר אנכי ואלכסוני.  שני שרירים חשובים ורלוונטיים לנושא הם שרירי ה-Peronei – Peroneus Longus ו-Peroneus Brevis. שרירים אלו יוצאים מאיזור השוקית ונכנסים לכף הרגל, וכיוון המשיכה שלהם, כאשר מתכווצים, הוא לכפיפה כפית (Plantar Flexion), ולאיברסיה (Eversion).  פתומכניקה, או - איך מתרחשות פציעות הקרסול הנפוצות?הנקע השכיח ביותר הינו נקע בצידה החיצוני של הרגל, או בשמו המקובל בספרות המקצועית – נקע לטרלי (Lateral Ankle Sprain). נקע זה מתרחש לרוב במנגנון משולב של כפיפה  כפית (Plantar Flexion) – תנועת עלייה/נחיתה על קצות האצבעות, ואינברסיה (Inversion) – תנועה של סיבוב כף הרגל כלפי האמצע. במצב זה, כאמור, נמתחות, ובסופו של דבר, נקרעות רצועות ה-ATFL  (הראשונה להיקרע, ולכן גם הנפוצה ביותר) וה-CFL. ישנם סוגי נקעים שונים נוספים, כגון נקעים מדיאליים, המתרחשים לרוב במנגנון של כפיפה גבית (Dorsi Flexion) – התנועה המתבצעת כאשר השוק והחלק הקדמי של גב כף הרגל מתקדמים זו לזה, ואיברסיה (Eversion) – הרמת החלק החיצוני (לטרלי) של כף הרגל ביחס לחלק הפנימי שלה, או מעין ''קריסה'' פנימה של כף הרגל. נקעים אלו גורמים נזק לגורמים שונים בכף הרגל ובשוק, אולם לא נעסוק בהם במאמר זה, אלא במנגנון הנקעים השכיח יותר.מניעהתכניות מניעה בענפי ספורט שונים הוכחו מחקרית כמסייעות במניעה של נקעי קרסול בפציעות, אשר הינן בעלות אופי של Non-Contact. טכניקות מניעה נפוצות:תרגילים – מרבית תרגילי המניעה נכנסים בקטגוריות של תרגילי שיווי משקל, חיזוק פונקציונאלי, תרגול פליאומטרי, או תרגול טכני של הענף בו הספורטאי משתתף, ובעיקר הפוזיציות בהן הוא עלול לנקוע את הקרסול כתוצאה מביצוע תנועה לא נכונה/ נחיתה לא טובה. חבישות וסדים – הדבר נוגע לרוב למניעה של פציעה חוזרת, כלומר כאשר כבר הייתה פציעה בעבר, ו/או במקרים בהם ישנן תלונות על חוסר יציבות פונקציונאלית. חבישות יכולות להיעשות באמצעות סרטי הדבקה מיוחדים (''טייפים''), אשר מגבילים תנועה לכיוון מסויים, או, במצבים יותר קיצוניים, ע''י סדים, כגון Air-Cast ועוד, אשר יוצרים מעין מחוך סביב מפרק הקרסול, אשר מעניק ייצוב, ואף קיבוע. טיפול בפציעה קיימת טיפול שמרניברוב הנקעים הלטרליים, בעיקר בדרגה I, יהווה הטיפול השמרני את טיפול הבחירה. משך השיקום השמרני משתנה ותלוי בגורמים כמו חומרת הפציעה, איכות השיקום וכן בגורמים אינטרינציים כגון ריפוי הרקמה וגיל המטופל. חזרה לענף נקבעת לרוב על פי מבחנים קליניים ופונצקיונאליים ותחושה סובייקטיבית של המטופל, ולרוב תתרחש סביב 3-6 שבועות מזמן הנקע, במקרים בהם אין סיבוכים כגון קרעים נרחבים, ו/או פגיעות במבנים נלווים. הטיפול השמרני כולל:פרוטוקולי PRICE/PMICE – ראשי תיבות ל-הגנה (Protection), מנוחה/תנועה (Rest/Movement), קומפרסיה- אגידה של האיזור על מנת לזרז ניקוז הנפיחות (Compression), הרמה (Elevation). ניתנים בשלב האקוטי (היותר מיידי) של הפציעה על מנת למנוע מגבלות חמורות אשר עלולות להקשות על המשך השיקום. תרגול – תרגילי חיזוק, שיווי-משקל, מתיחות ותנועתיות באופן מדורג ובהתאם לשלב השיקומי בו נמצא הספורטאי על מנת להשיג כוח, סבולת, שיווי-משקל וטווח תנועה תנועה נטול כאבים, זאת בכדי לאפשר חזרה לתפקוד מלא ונטול כאבים ברמה שקדמה לפציעה ואף מעבר לה. התרגול מהווה מרכיב חשוב ומכרע בשיקום הספורטאי, כיוון שלו תפקיד מרכזי בהפחתת שהכיחות של נקעים חוזרים בעתיד. סדים וחבישות – אלו ניתנים, כאמור, כחלק ממניעה של פציעות חוזרות. טיפול ניתוחי טיפולים ניתוחיים, ניתנים במצבים בהם הטיפול השמרני נכשל, דהיינו – תלונות של המשתקם על נקעים חוזרים ו/או חוסר יציבות, או במצבים בהם ישנם סיבוכים נלווים רבים וקשים מדי מכדי לטפל שמרנית, כגון נקע בדרגה גבוהה, שברים נלווים, קרע במעטפות גידים.  

כאבים שחיקתיים בגיד הפיקה

מאת: גלעד בן דוד, BPTפעמים רבות אני פוגש את המטופלים, לרוב ספורטאים חובבים צעירים או בגיל העמידה, עם הפתיח הכה מוכר – ''יש לי כאבים בברך כבר כמה חודשים, הרופא אמר שזו כנראה דלקת...'' ובכן, ייתכן כי תהליך דלקתי הינו גורם דומיננטי בתחושת הכאב במקרים מסוימים, אולם כיום התפתחה ההבנה כי במקרים רבים של כאבי ברכיים קדמיים הנמשכים שלושה חודשים ומעלה, הגורם איננו דלקתי, אלא פתולוגיה שחיקתית בגיד הפיקה –  Patellar Tendinosis/Tendinopathy, או בקיצור – PT. בעיה זו נפוצה בעיקר בקרב ספורטאים, אשר הענף שלהם כולל קפיצות מרובות, מה שזיכה את הבעיה בשם ''Jumper's Knee''. בעבר היה מקובל להתייחס לפתולוגיה זו כדלקתית, ולכן השם המקובל בעבר – Patellar Tendonitis, כאשר הסיומת tis מבטאת בעיה דלקתית, אולם תוצאות מאכזבות של טיפולים לפי הפרוטוקול בבעיות דלקתיות, ביחד עם הממצאים המחקריים ב-10-15 השנים האחרונות, הביאו למסקנה כי מדובר בפתולוגיה בעלת אופי שחיקתי-ניווני. PT  מתאפיינת בכאבים באיזור החיבור של הפיקה עם גיד הפיקה – ניתן יהיה להפיק זאת על ידי מישוש. האיזור רגיש כשלעצמו, אולם במצב של בעיה באיזור תגובת המטופל ללחץ קל/בינוני על המקום תהיה לרוב קיצונית וברורה. עוד תכלול הבדיקה הפיזיקלית הערכה כוללת של ביומכניקה של הגפה התחתונה, ופעמים רבות גם של עמוד השדרה המותני בכדי לאבחן ליקויים כגון קיצורי שרירים/ חולשת שרירים, טכניקה לקוייה ושליטה מוטורית לקוייה. אמצעי ההדמיה היעיל ביותר לאבחון הבעיה לדעת אנשי מקצוע רבים בתחום הרפואה הינו אולטרסאונד דופלר, אשר נותן צביעה של האיזור הניווני בגיד. חשוב לציין שאבחון על סמך כל בדיקה שלעצמה הינו בעייתי ולא אמין, שכן הם עלולים להחמיץ את הבעיה, או לתת אבחון כוזב. הטיפול ב-PT  כולל הפחתה זמנית של עומסים מהברך, תרגילי חיזוק כלליים לגפה התחתונה בהתאם לממצאי הבדיקה והשערת המטפל, תיקון ליקויים ביומכאניים ושיפור השליטה המוטורית, אלקטרותרפיה ועבודה על רקמה רכה. דגש מיוחד בתרגילים ניתן לתרגול אקסצנטרי לשרירי ה-Quad, אשר מעודד בנייה וסידור מחדש של הגיד, וכן בטיפולי הרקמה הרכה על עיסוי רוחבי, הנעשה במאונך לגיד ומעודד גם הוא, על פי הדעה הרווחת, סידור מחדש של סיבי הגיד. לבסוף מתבצע שיקום פונקציונאלי הדרגתי בהתאם לענף אליו צריך לחזור הספורטאי, במידה וישנו. משך השיקום במקרים של PT ללא היסטוריה של כאבי ברכיים קדמיים הינו לרוב בין 3-6 חודשים, ואילו במקרים עם היסטוריה של PT  משך השיקום הינו לרוב בין 6-12 חודשים. גלעד בן דוד, פיזיותרפיסט, מאמן כושר, 0545316926​

...
...

שלח/י

שדה חובה

תודה על פניתכם

נענה בהקדם האפשרי

שדה חובה

שדה חובה

שדה חובה

האתר  עוצב ונבנה ע"י | קודנט - בנייה ועיצוב אתרים לעסקים-

גם בפייסבוק:

Physio Pro

כתובת הקליניקה:

אלי הורביץ 12, כפר סבא.(מדיקל השרון)

טלפון:

073-7405115

אינסטגרם

@physio.pro

 

אתם מוזמנים ליצור עימנו קשר ואנו נחזור אליכם בהקדם האפשרי​.

 

 

צרו קשר

073-7269942

 בפייסבוק

אינסטגרם